כמה נמוך אפשר לרדת? מאת ריבי רונן וינשטיין

הצעת המחיר שאנחנו נותנים ללקוח פרטי או מקבלים מהוצאת הספרים מגלמת בתוכה שעות, ימים ושבועות של עבודה, אבל גם מקצועיות וכישרון שקשה יותר לכמת. כמה זמן אשקיע בפרויקט מסוים? זה הנעלם הגדול. כמה אני שווה בשקלים? קשה להעריך. ובכל זאת, בהצעות המחיר אני מנסה לשקלל זמן עבודה משוער עם מחשבות משוערות של הלקוח בנוגע לתשלום, ואת התוצאה ממירה לגיליונות דפוס או ליחידות טקסט (למשל, עמוד של 250 מילים). מסובך? נכון.

מניסיוני, התעריף הסביר לעריכת לשון של טקסט ממוצע (לא עריכת תוכן או שכתוב) הוא 600 ש”ח לגיליון דפוס (או 4,000 מילים), והתעריף הסביר להגהה (אמיתית, לא עריכת ליטוש) הוא 150 ש”ח לגיליון דפוס. אם מחברים את שני התעריפים מגיעים ל-750 ש”ח לגיליון דפוס בפרויקט הכולל עריכת לשון והגהה.

עם הנתונים האלה אפשר להתקדם להצעת מחיר אמיתית ששלחתי בחודש שעבר. לקוח פוטנציאלי כתב ספר באורך 10 גיליונות דפוס, הדורש עריכה מורכבת, וקיבל ממני הצעת מחיר לעריכת לשון והגהה: 640 ש”ח לגיליון דפוס (פחות מהמחיר הסביר לעריכה שאינה מורכבת פלוס הגהה). כשמכפילים את התעריף במספר הגיליונות בספר מגיעים ל-6,400 ש”ח. בהצעת המחיר ציינתי שהתשלום יועבר בשלושה תשלומים שווים ללא מע”מ כי אני עוסקת פטורה, כמו רוב העורכים (כלומר, מרוויחה פחות מכ-100 אלף ש”ח בשנה או פחות מ-8,333 ש”ח בחודש ממוצע).

האם הצעת המחיר שלי התקבלה?

לא. הכותב רמז שקיבל הצעות מחיר נמוכות בהרבה, כנראה מחצית מהסכום שהצעתי, כלומר 3,200 ש”ח לעריכה והגהה. אזכיר שמדובר בטקסט של 10 גיליונות דפוס שדורש כתיבה מחדש. בהנחה שההספק הממוצע לעריכה הוא גיליון דפוס ליום עבודה, משמע שהתעריף ליום עבודה הוא 320 ש”ח. ומכיוון שהחישוב כולל בתוכו גם את ההגהה, שנעשית למעשה בתום העריכה וגוזלת אף היא זמן לא מבוטל (במקרה הטוב שלושה ימי עבודה), התעריף ליום עבודה יורד ל-246 ש”ח (חילקתי 3,200 ב-13 ימי עבודה). על פי הנתונים האלה, בחודש של 24 ימי עבודה (חלק מהעצמאים עובדים גם בסופי שבוע) אפשר להרוויח לכל היותר 5,904 ש”ח ברוטו.

אז למה להגיש הצעת מחיר נמוכה כל כך? כדי לזכות בעבודה. ומה המחיר שאנחנו משלמים על כך? ברמה האישית קשה להתפרנס, להגיע לעצמאות כלכלית, לשלם לרופא השיניים ולשכור דירה. ברמה המקצועית התוצאה חמורה לא פחות: ירידת קרנו של מקצוע העריכה עד כדי הפיכתו לתחביב של העוסקות והעוסקים בו. קביעת תעריפי מינימום לעבודות עריכה באיגוד אנשי הספר נועדה לטפל בשתי הבעיות גם יחד: לשפר את מצב חשבון הבנק של העורכים ולקדם בהדרגה גם את מעמד המקצוע.

ריבי רונן וינשטיין, עורכת תוכן ולשון וכותבת סיפורי חיים

תגובה אחת

  1. פטר הגב

    הי ריבי! הזדהיתי קשות עם מה שכתבת. אני די “חדש” בתחום, לכן עד לאחרונה לא היה לי מושג ירוק או כל צבע אחר בנושא של תמחור עריכה ספרותית/לשונית וכדומה. התחלתי בהתלהבות ראשונית לכתוב “סיפורי חיים” עבור מוציא לאור של כאלה – איש נחמד מאד. למעשה, קיבלתי תמלילים של הקלטות ראיונות והפכתי אותם לסיפורים, יותר נכון ספרים. לאורך הזמן- לאחר סיום ארבעה “סיפורים” כאלה, נוכחתי לדעת שקיימת דיספרופורציה מטורפת בין ההשקעה לתיגמול. בפרוייקט האחרון שנשלח אלי, הוצעו לי 2500 ש”ח טבין ותקילין עבור הפיכת טקסט של ראיונות בן כ 300 עמודי וורד צפופים, לכדי סיפור. לאחר גלישה ברשת הבנתי את גודל ההגזמה וכמובן סירבתי. נפרדנו כידידים, לא לפני שהנ”ל התנצל לפני על כי אינו יכול לשלם לי יותר (מסגרות תקציב וכדומה), תוך הבטחה שאם יהיה לו פרוייקט יותר “משתלם” הוא יתקשר (מה שלא קרה). מצב לא קל!

השארת תגובה