לפני כחודש הוענק בפעם השלישית הפרס ע”ש סוניה ברשילון למתרגמת מתחילה. בשנים הקודמות הוכרזו הזוכים ונערך הטקס בסמוך ליום המתרגם הבינלאומי בסוף ספטמבר. השנה, בעקבות אירועי ב-7 באוקטובר, נדחו הן ההכרזה והן הטקס.
לבנו עם משפחות הנרצחים וההרוגים, אנחנו מייחלים לשובם של כל החטופים והשבויים ומקווים שהלחימה וההרס יפסקו בקרוב. היה קשה לשמוח ולערוך אירוע שמהותו עידוד ומבט אופטימי לעתיד בצל האבל והאלימות, אולם בסופו של דבר, ב-29 בפברואר 2024 התכנסנו בחנות הספרים רידינג באלנבי לערב שכולו ספרות.
הפרס למתרגמת מתחילה הוא יוזמה של משפחתה של סוניה ברשילון-פרשטמן ז”ל, מתרגמת ספרות מוערכת מספרדית, חברה אהובה אשר נפטרה בטרם עת, במאי 2017. הפרס נועד לעודד מתרגמות ומתרגמים בתחילת דרכם. מדי שנה מוענק לזוכה פרס ע”ס 5000 ₪ תרומת משפחת ברשילון, ובנוסף נבחרים עוד שני מתרגמים מצטיינים.
השנה הוגשו שש עשרה מועמדויות, בעשר שפות שונות, והבחירה הייתה קשה.
פרופ’ משה רון, עורך ומתרגם בכיר ואחד ממייסדי איגוד אנשי הספר, עמד השנה בראש ועדת השיפוט. חברו אליו דפנה ברשילון, סופרת ואחותה של סוניה, כנציגת המשפחה, ושירלי פינצי לב, מתרגמת, כנציגת איגוד אנשי הספר. סוניה ברשילון הייתה חברה באיגוד אנשי ספר מאז הקמתו, ועד האיגוד לקח על עצמו לטפל בכל הקשור בפרס: לפרסם אותו, למצוא מועמדים, לרכז את ההגשות, להשתתף בוועדת השיפוט לבסוף לערוך את טקס הענקת הפרס.
הזוכה בפרס השנה היא רוית ליכטנברג יקותיאל אשר תרגמה מאנגלית את הרומן “וונג’ק” מאת ג’וזף בויידן.
מתוך דברי השופטים: “הספר שבחרת לתרגם מביא אל הקוראות והקוראים קול חשוב של קהילה הנאבקת על תרבותה. הכתיבה משלבת בין פרקים ליריים הכתובים מנקודת מבט דמיונית של בעלי חיים לבין פרקים הנמסרים מפי ילד שאנגלית אינה שפת אמו, ומשולבים בה מילים ומושגים של התרבות הקנדית-ילידית. תרגומך מאזן בין סגנון פיוטי בפרקים הליריים לבין שפה בסיסית ומצומצמת בפרקים שבהם המספר הוא הילד. התפעלנו במיוחד מקולו של הילד המגיע אלינו בעברית ברורה, משכנעת ומרגשת, על אף השגיאות ואוצר המילים המוגבל המאפיינים את שפתו. ראויה להערכה גם עבודת המחקר שנדרשה לתרגום המילים בשפה הילידית המשולבות בטקסט.”
בדבריה ספרה רוית כיצד התגלגל אליה הספר ומדוע החליטה לתרגמו. הספר נמצא בתרמיל הטיולים של אחייניתה, קמיל שטוקפיש, שנהרגה בשנת 2018 בזמן טראק שאחרי צבא בבוליביה. כשקראה אותו הבינה שמעבר להיותו יצירה ספרותית משובחת ומסמך חברתי חשוב, הוא גם “מפה למסע החיים והמוות בעולם הגשמי הזה, ולהמשכיות שלנו בעולמות הרוח. מסע אל נפש האנושות על כל קצוותיה.” היא שקדה על תרגום הספר הצנום תשעה חודשים ארוכים, ובכך הקימה מצבה וירטואלית גם לאחייניתה. התרגום דרש ממנה התעמקות גם בשפה של בני האוג’יבווה, בדקדוק השונה שלה ובמערכת הסמלים השונה מאוד מזו של התרבות המערבית. “למשל, אצל האוג׳יבווה, אין זכר ונקבה – יש חי ודומם. כך למשל, הצבע הלבן הוא חי. הצבע האדום – דומם. נהר הוא דומם בעוד ששמש או נוצה חיות. המילה ׳גיזיס׳ פירושה גם ירח וגם שמש – כלומר, גיזיס הוא האור עצמו והחזרתיות הבלתי מתפשרת בטבע.””
זאב גייזל צוין לשבח על תרגומו לרומן בחרוזים “יבגני אונייגין” מאת אלכסנדר פושקין. מדברי השופטים: ” הספר הוא אתגר תרגומי מהקשים ביותר, יצירה קלאסית רוסית חשובה ומוכרת, אשר נכתבה לפני כמאתיים שנה ואינה נהירה תמיד גם לקורא הרוסי בן ימינו. תרגומך שומר בדייקנות מרבית על ניגון הסטנצה האונייגינית המפורסמת, על מקצבה ועל שיטת חריזתה. נוסחו העברי של הטקסט השירי הזה אינו רק יפה, אלא גם זורם, קליל, נהיר ומובן לגמרי, הישג בפני עצמו בתרגום של יצירה כזאת.”
בדבריו עמד זאב על חשיבות הסטנצה האונייגנית, שלדבריו אין טעם לתרגם את היצירה בלעדיה. הוא הוסיף וקרא מתרגומיו למשוררים רוסים אחרים.
דן ורשקוב צוין לשבח על תרגום שני קובצי סיפורים קצרים מרוסית, “עלמה בפריחה” מאת טטיאנה טולסטיה ו”נשות הסְפָר הרוסי” מאת לודמילה אוליצקיה. מדברי השופטים: “תרגום הפרוזה של טטיאנה טולסטיה זך, זורם ומדויק, כתוב שפה עשירה וברורה, אף בקטעי טקסט שתרגומם מאתגר, כגון הפסאודו-ציטוטים מן המילון האנציקלופדי (הערך ‘לווייתן’ למשל). התרגום מצליח גם לשמור על הנימה ההומוריסטית, מאפיין שקשה במיוחד למוסרו בתרגום, עקב מרחק הזמן והתרבות. ולבסוף, התרגום מלווה בכמה הערות שוליים קצרות ומאירות עיניים.”
בדבריו העלה דן שאלות אתיות ורגשיות מרתקות הנוגעות לתפקיד המתרגם כפרשנו ונציגו של הסופר. לדבריו, המלחמה באוקראינה מפלגת את הקהילה הבינלאומית של דוברי הרוסית. שתי הסופרת שהוא תירגם בחרו בעמדות הפוכות: לודמילה אוליצקיה מתנגדת בגלוי לתוקפנות הרוסית ולעומתה טטיאנה טולסטיה שומרת על שתיקה רועמת שיכולה להתפרש רק כתמיכה. כמתרגם ופרשן של סיפורים שלה, שנכנס תחת עורה, הוא ראה את המרדנות והחתרנות שמובעים בהם, ובהתאם לכך תירגם אותם. תמיכתה בשתיקה בפלישה הרוסית מערערת את הפרשנות הזאת, ואולי גם את הבחירות התרגומיות שלו, מעבר לדילמה האתית במתן קול לעמדות מקוממות בעיניו.
תודות
אנו רוצים להודות בראש ובראשונה למשפחת ברשילון, על היזמה ועל הנדיבות.
תודה לפרופ’ משה רון שהסכים לעמוד בראש הוועדה. מכיוון שהוגשו טקסטים גם בשפות שחברי הוועדה לא שולטים בהן, נעזרנו בשופטים נוספים, הם אמנם ביקשו לשמור על אנונימית – אך תודתנו נתונה גם להם.
ותודה אחרונה לרידינג באלנבי שאירחו אתנו בחום בחנות הספרים מסבירת הפנים.
וכמו תמיד, הצילומים הנהדרים הם פרי מצלמתו של חבר הוועד והצלם המחונן יניב פרקש
