הפרס למתרגמת מתחילה על שם סוניה ברשילון הוענק השנה בפעם החמישית. הפרס הוא יוזמה ותרומה של משפחתה של סוניה ברשילון-פרשטמן ז"ל, מתרגמת ספרות מוערכת מספרדית וחברה אהובה אשר נפטרה בטרם עת, במאי 2017. ב-26 בנובמבר התכנסנו לטקס הענקת הפרס בחנות הספרים העצמאית "רידינג" בתל אביב.
התכנית השנה הייתה עשירה ומעניינת. את הטקס פתחה חברת הוועד שירלי פינצי לב, שהחליפה בטקס את מקומו של אסף ברטוב, חבר הוועד שזאת כבר השנה השנייה שהוא מרכז ומוביל את הטיפול בפרס. בדבריה התייחסה לטלטלות שהכניסה הבינה המלאכותית לתחום התרגום והעירה שהמפתח להתמודדות עם האתגרים טמון בטיפוח המקצועיות, כפי שמעודד הפרס למתרגמת מתחילה.
אסתר ברשילון, אמה של סוניה ז"ל, סיפרה מעט על בתה שנולדה בפרו להורים ארגנטינאיים דוברי ספרדית, התחנכה בירושלים, ופיתחה כמו אחותה, רגישות וכשרון יוצאי דופן לשפה העברית.
השנה הוכנס שינוי קטן בתקנון הפרס. רוב הזוכים בשנים קודמות תרגמו טקסטים דומים, "ספרות יפה" – אשר פעמים רבות קשה למתרגמים מתחילים ובלתי מקושרים להגיע אליהם – לכן נעשתה השנה "אפליה מתקנת": הפרס הוגבל מראש רק למתרגמות (ומתרגמים) של הסוגות: פנטזיה, מדע בדיוני, בלש, רומנטיקה, אימה ורומן גרפי. בהתאם לכך הצטרפה לוועדת השיפוט חברת האיגוד ענבל שגיב נקדימון, מתרגמת מנוסה ומוערכת של הסוגות הללו (לצד מגוון סוגות אחרות).
ענבל הדגישה בדבריה שהז'אנרים הפופולריים הם המנוע הכלכלי התומך בענף הספרות כולו ומגיע לציבור הרחב ביותר, וברוב המקרים הם נקודת הכניסה של מתרגמות מתחילות לעיסוק מקצועי בתרגום. תרגומם של ספרים כאלה אינו קל או פשוט יותר בהכרח מהתמודדות עם טקסטים מרכזיים ונחשבים יותר. פעמים רבות הם מציבים אתגרים של משלב דיבורי שאינו מקובל באותה המידה בשפה העברית כמו באנגלית; הם מחייבים יצירה של מילים חדשות למושגים מומצאים בספרי מדע בדיוני ופנטזיה או תמצות טקסטואלי לבועות דיבור ברומן גרפיים.
השנה זכתה בפרס המתרגמת והסופרת מיכל קרייטלר, וציונים לשבח הוענקו ליסמין קפלן ולאורית זונשיין.
אלו נימוקי חבר השופטים:
מיכל קרייטלר הגישה לחבר השופטים את תרגומה הראשון, ספר המדע הבדיוני "דבר רודף דבר" (Just One Damned Thing After Another) מאת ג'ודי טיילור, על האתגרים הכרוכים בו מבחינת מינוח ומוסכמות סוגתיות. בספר העוסק במסע בזמן היה עליה להתמודד עם סוגיות של זמנים מפותלים, נושאים מדעיים, שמות דינוזאורים ופריטים היסטוריים שאין עבורם מילים מוכרות בעברית. בנוסף היה עליה להעביר רפרנסים מגוונים מהתרבות הקלאסית והפופולרית, החל מציטוטים ספרותיים ועד למשפחת סימפסון. בתרגום ניכרת יצירתיות ורגישות לטון ולמקצב של המקור, והוא מצליח לשמר אפקטים ספרותיים כגון אירוניה ומתח, את האקשן הבלתי פוסק וההומור הבריטי היבש לעתים. הקריאה בתרגום קולחת, התחביר עברי ואינו משועבד למקור הלועזי, והדיאלוגים טבעיים ואמינים. בכל אלה ניכרים מיומנות וביטחון עצמי של קרייטלר במלאכתה.
מיכל דיברה על הקשיים המיוחדים של תרגום לעברית שמגשר על תרבות זמן ומרחק:
"מתרגום הספר הזה למדתי המון. לא רק על שפה ועל גיבורים אמיצים שנזרקים שוב ושוב למשימות בלתי אפשריות – מהספרייה הגדולה באלכסנדריה, דרך אתר הבנייה של כנסיית וסטמינסטר בלונדון, ועוד אחורה לתקופות שבהן מסתובבים בעולם יצורים גדולים מאוד עם יותר מדי שיניים – אלא גם על מלאכת ההעברה בין שפות, בין תרבויות, בין דמיונות. כל ספר ז’אנרי כזה דורש המון החלטות קטנות: איפה לשמור על הזרות, איפה ״לתרגם תרבותית”, איפה להשאיר קוראת מסוקרנת, ואיפה לחסוך לה חיפוש בגוגל באמצע הפסקה.
בספר הזה יש מוסד אחד מרכזי – סיינט מרי, מכון לחקר ההיסטוריה, שהעובדים בו מכנים אותו ״היחידה״. בזמן שעבדתי עליו ניסיתי לפעמים לדמיין אותו כבסיס צבאי ישראלי: יש יחידה, יש משמעת, יש יציאות לשטח, יש פציעות – הכול נשמע מאוד מוכר. ואז את מגיעה לדיאלוגים בין הדמויות וקולטת שבסיינט מרי פונים לכולם ב״מר״ ו״גברת״, ופתאום את מבינה שפה זה ממש לא בסיס צה״לי, ואף אחד לא יקרא לחבר שלו, גם זה שהוא אוכל איתו מאותו המסטינג, ״אחי!״
ההבנה הזאת – כמה הכול מוכר, וכמה הכול זר – היא בעיניי אחד הדברים הכי מרגשים בתרגום: את הולכת על החבל הדק שבין הביתיות לבין הזרות. את רוצה שהקוראת תרגיש בבית בסיפור, אבל גם תרגיש שהיא פתחה דלת למקום אחר.
בשבילי, תרגום הוא לא רק עבודה טכנית של החלפת מילה במילה. זו דרך לחבר עולמות: להכניס קוראת ישראלית לתוך מכון לחקר ההיסטוריה באנגליה, להושיב אותה על מדרגות האבן של וסטמינסטר בזמן שהכנסייה עוד בשלבי בנייה, לגרום לה להאמין לרגע שהיא שומעת דינוזאור נושף לה בעורף – ובעצם, לגרום לה להרגיש בבית בתוך סיפור שנולד בשפה אחרת לגמרי."
המתרגמת אורית זונשיין צוינה לשבח:
בדוגמאות התרגום שהגישה אורית זונשיין לחבר השופטים ניכרת יד בוטחת. היא מפגינה רגישות רבה למקצב המקור, ומשמרת בחירות סגנוניות כגון משפטי סטקאטו חדים ליצירת תחושת מתח ודחיפות. היא מתמודדת היטב עם מינוח טכני ומתרגמת אותו במדויק ובשפה טבעית, ומייצרת טקסט קולח וקריא. גם בחירתה להמיר מידות אמריקאיות לשיטה המטרית מסייעת בקריאה ומתאימה לסוגת המתח. בהשוואה בין תרגומי שני המחברים השונים שהגישה ניכר שהשכילה להיענות לסגנונו של כל מחבר ושמרה עליו בתרגום.
אורית דיברה על חווית התרגום האישית שלה:
"מלאכת התרגום מקסימה ומפתיעה אותי כל הזמן. כמה ימים אחרי שאני מתחילה לתרגם ספר חדש אני מרגישה שאני מכירה קצת את הסופרת ולאט לאט יש לי רושם שההיכרות אפילו אינטימית, אולי בגלל שרוב הספרים שתרגמתי היו רומנים ארוטיים.
כשרק התחלתי לתרגם כתוביות חשבתי שזאת תהיה עבודה מאוד שקטה ונינוחה ואפילו בודדה, אבל אז הייתי צריכה לבדוק מונחים ומושגים ופרטים טכניים ומצאתי את עצמי מתקשרת ושולחת הודעות לאנשים שלמדו איתי בתיכון או לכאלו ששירתו איתי בצבא ובלית ברירה התחלתי להצטרף לקבוצות פייסבוק של אוהדי בייסבול וטניס וחרקים ופטריות. גיליתי שאין דבר בעולם שאין לו קבוצת פייסבוק. "
אלו נימוקי השופטים שציינו לשבח את יסמין קפלן:
דוגמאות התרגום שהגישה יסמין קפלן לחבר השופטים מצטיינות בבהירות ובטבעיות, על אף האתגר הלשוני שמציבה סוגת הפנטזיה באופן כללי, ולעברית בפרט. התרגום עובר בהצלחה מתיאורים מפורטים ומוחשיים מאוד לסצינות פעולה כמו־קולנועיות. הדיאלוגים ניתנים בשפה דבורה טבעית, ומעבירים את ההומור ואת הקירבה בין הדמויות. גם ההתמודדות עם השמות והמונחים המומצאים במקור עלתה יפה. התחביר עברי ואינו משועבד למקור, והקריאה קולחת.
את האירוע חתמה הרצאה מרתקת של הסופרת יהודית קגן על הסוגה הרומנטית, על שלל גווניה, היחסים המיוחדים בין הקוראות לסופרות, והשפעתה על שוק הספרים כולו. רשומה נפרדת תיוחד בקרוב להרצאה זו.
צילומים: חמוטל ילין