הרס הבסיס עליו יושב השוק: ריאיון ב’גם כן תרבות’

חבר הוועד, יניב פרקש, התראיין ביום שני 28.11.22 בתוכנית  ‘גם כן תרבות‘ של גואל פינטו.

הם דיברו על פניית איגוד אנשי הספר אל הממונה על התחרות בבקשה לפצל את דואפול הספרים.

הריאיון בדקות 36:16-45:53, בהמשך מופיע התמלול (נערך קלות לצרכי בהירות).

גואל פינטו: לפני כארבעה חודשים חשפו מיה סלע ויובל אביבי, מגישי ועורכי “מה שכרוך”, תוכנית הספרות המצטיינת שלנו המשודרת בכל יום בשעה 12, סכסוך עסקי בין רשת סטימצקי להוצאת הספרים מודן. במסגרת הסכסוך הזה ביקשה מודן לשנות את תנאי ההסכם בין ההוצאה לרשת הספרים. לחלק את הרווחים בצורה הוגנת יותר. לשיטתם, כתוצאה מכך החליטה סטימצקי באופן חד-צדדי להסיר, לזרוק, את כל ספרי ההוצאה – ממעל מאה חנויות הרשת, ומאז, כבר כארבעה חודשים, בשום חנות סטימצקי אין למצוא לא את עמוס עוז, לא את צרויה שלו, גם לא את אהרן אפלפלד, גם לא את ג’ון גרישם ולא את שטפן צווייג. ארבעה חודשים מתחולל המאבק הזה, ומי שעוד לא נשמע קולה היא עורכת הדין הגברת מיכל כהן, הממונה על ההגבלים העסקיים. היום הם נקראים רשות התחרות. לרשות התחרות אין שום דבר לומר בנוגע לכך שמאות סופרות וסופרים לא נמכרים ברשת הספרים הגדולה בישראל בגלל סכסוך עסקי. עכשיו, איגוד אנשי הספר, איגוד המאגד את העובדים בתעשיית הספרים ובהם מתרגמים, עורכים ועורכים לשוניים, מוציאים מכתב אל אותה עורכת דין, הגברת כהן, בבקשה, כלשונם, לבחון את הנתונים לעומק, ולפעול. נברך לשלום את המתרגם יניב פרקש, מי שהביא לנו בתרגומו יצירות נפלאות כמו הרוח בערבי הנחל, שרלוק הולמס, טום סויר ואחרים. בוקר טוב לך יניב.

יניב פרקש: בוקר טוב.

ג.פ.: תודה רבה שאתה נמצא איתנו הבוקר. אתם בעצם, אם אני מבין את המכתב הארוך והמאוד חכם שלכם, אתם מבקשים מהגברת כהן לנצל את הסיטואציה הנוראה שנוצרה כדי לעשות סדר בכל תעשיית הספרים.

י.פ.: אכן כן. בסופו של דבר האינטרס שלנו כעוסקים קטנים הוא שיפור התנאים שלנו. הסכסוך האחרון בין מודן לסטימצקי בעצם נתן לנו הזדמנות לדבר על הבעיות המבניות הקשות שיש בשוק הזה. שמובילות, שהן חלק מהסיבה, לכך שהתנאים – תנאי השכר שלנו – כל כך גרועים.

ג.פ.: בוא ניכנס אל הדוגמאות ברשותך, יניב. מה מצבך היום כמתרגם, ומתרגם מוביל צריך לומר, לעומת מצבך לפני עשר שנים או עשרים, אם אתה רוצה פור יותר גדול?

י.פ.: המצב שלי הוא לא מצב, או אולי כן, מצב אופייני? קודם כל אני לא מתרגם מוביל; תרגמתי ספרים מצוינים. אני היום כמעט לא מתרגם ספרות, כי לא משלמים לי מספיק. אני יודע שרוב המתרגמים שכן נשארו בשוק הזה מקבלים שכר מאוד נמוך. אנחנו מדברים על משהו שיכול לנוע משכר מינימום ועד שבעת אלפים, שמונת אלפים שקל על משרה מלאה כביכול. לא, לא, לא לסֵפֶר, אני מדבר על שכר חודשי, הכנסות חודשיות. עכשיו אנחנו עצמאים. אנחנו לא שכירים.

ג.פ.: שגם זה שונה מהעבר. נכון? למֵד אותנו, פעם הייתם, פעם היו שכירים בהוצאות לאור.

י.פ.: בעבר הרחוק מאוד, אנחנו מדברים על לפני עשרים שנה. כבר עשרים שנה אין כמעט כאלה. יש עורכים, עורכי-בית בודדים, בחלק מההוצאות. כל השאר הם עצמאים. זה אומר שכל ההכנסות שלנו הן ברוטו. כמוני, כמובן, יש רבים אחרים שנפלטים מהשוק הזה, כי הם פשוט לא יכולים לעמוד בעלויות המחיה.

ג.פ.: השורה התחתונה היא שמה שאתם קוראים במכתב שלכם הדואופול הזה, בין סטימצקי לצומת ספרים, משאיר בעצם את הנתח המרכזי של מכירת כל ספר בידיים של חנות הספרים. מהסכסוך העסקי הזה אנחנו למדנו שסטימצקי מקבלת לידה 70% ממכירת כל ספר, זאת אומרת, מאזינות ומאזינים, אם הספר נמכר במאה שקלים, 70 שקלים נשארים בסטימצקי ועוד 30 שקלים מגיעים אל ההוצאה. וזה מתחלק כמובן להוצאה, לסופר, לעורך, לכל מי שרק צריך. אתם מבינים לבד את הדוגמה הזו. אז אתם אומרים שהדואופול הוא לב-ליבה של הבעיה הזאת.

י.פ.: נכון. לגבי הנתונים שאתה ציינת צריך לזכור שני דברים. אל”ף, זה לא רק סטימצקי אלא גם צומת, ומודן היא הוצאה ששותפה מלאה בצומת. כלומר, את אותם התנאים שסטימצקי מכתיבה לכל ההוצאות, מודן מכתיבה בעצמה לכל שאר ההוצאות. דרך האחזקות שלה בצומת. זאת אומרת, היא מתלוננת על כך שכל ההוצאות מקבלות 30% בלבד מההכנסות בסטימצקי. אבל היא עצמה משאירה עד 30% מההכנסות, מכל שאר הוצאות הספרים, בצומת ספרים. זה דבר אחד. דבר שני ספרים…

ג.פ.: את זה אתה אומר, אני רק שם כוכבית, ברשותך, בשביל להסביר למאזינות ולמאזינים, את זה אתה אומר כדי להגיד, אין כאן רע וטוב. אין כאן צד אחד צודק וצד אחד לא צודק. יש כאן שני צדדים ששניהם עושים בשוק הזה מה שבא להם.

י.פ.: מודן בהחלט צודקת בביקורת שלה על סטימצקי. אבל היא שוכחת לציין שהיא עושה אותו דבר. עכשיו העניין השני הוא, שמעטים הספרים שנמכרים במחיר המלא של 100 שקלים, 80 שקלים, 60 שקלים. הפרמטר הקריטי כאן הוא שהתשלום שאותו משלמות רשתות הספרים להוצאות הוא לא מהמחיר הקטלוגי אלא ממחיר המכירה. כלומר אם רשת ספרים מוכרת ספר במבצע ב-25 שקלים, אז ההוצאה תקבל מתוך 25 השקלים האלה בערך 8 שקלים, 7 שקלים. שזה היום פחות או יותר חצי מהעלות של הדפסת ספר עם מילים אקראיות. לא דיברנו בכלל על תשלום לא לסופר לא לעורך, לא למתרגמת. אף אחד מכל אלה. גם 40 שקלים לא משאירים שום דבר להוצאה וגם 60 שקלים לא. מודן נמצאת, כמובן, במצב אחר. משום שמודן מקבלת גם שליש מתוך ההכנסות שרשת צומת ספרים מכניסה לעצמה ממכירה של כל הספרים של כל ההוצאות האחרות. אז היא אולי מפסידה מהורדת הספרים שלה מהמדפים בסטימצקי, אבל היא שוכחת לספר על מה שהיא מקבלת מצומת.

ג.פ.: אבל מה שבטוח, זה ברור לגמרי מהדברים שאתה אומר, או ממה ששוחחנו עד כה, שאם כל כך מעט נשאר אצל ההוצאה, באופן טבעי, כל הסופרים, העורכים, המתרגמים, המגיהים, המנקדים וכל אנשי הספר האחרים, בוודאי ובוודאי שהשכר שהם ישתכרו יהיה שכר מחפיר.

י.פ.: בדיוק. ולכן, בלי שינוי מבני בשוק, בלי פירוק של הדואופול, בלי החזרה של – אני לא יודע איך עושים את זה בכלל, אבל הרי נסגרו עשרות רבות של חנויות פרטיות בכל רחבי הארץ, שאי-אפשר להקים אותן מחדש מהיום למחר – אבל בלי איזשהו פירוק של הדואופול, בלי החילוץ, הפירוק של האחזקות הצולבות של ההוצאות הגדולות ברשתות הספרים, לא יהיה אפשר להגיע למצב שבו הוצאות ספרים יקבלו נתח גדול יותר מההכנסות של הספרים.

ג.פ.: צריך לומר למאזינות ומאזינים, אנחנו פנינו אל רשות התחרות, ביקשנו את תגובתם למכתב שלכם. הם מסרו לנו באופן לקוני: הפנייה התקבלה בחמישי האחרון, ונבחנת. אולי אתה תאיר את עיניי, אתה מבין מדוע רשות התחרות שותקת כבר ארבעה חודשים?

י.פ.: קטונתי. אבל רשות התחרות לא עשתה הרבה גם לפני 15 שנה, כאשר התבקשה לבחון את העניינים האלה עוד אז. בזמנו נדמה לי שזאת הייתה רונית קן שאמרה: כן, התחרות בין הרשתות מביאה להורדה של מחירי הספרים, וזה מאוד מאוד מועיל לצרכן. הצרכן יכול לקנות ספרים בפחות כסף. זה נכון עד רמה מסוימת, אבל זה הורס את הבסיס שעליו השוק יושב.

ג.פ.: זה לגמרי חוסר הבנה של איך הדברים מתנהלים וכמה אנשים אחראים לכל יצירה שרואה אור. נאמר לכם, מאזינות ומאזינים. ביקשנו גם תגובה מרשת סטימצקי ומההוצאה לאור מודן, ועדיין לא קיבלנו אותן. אם נקבל אנחנו כמובן נקריא אותה עבורכם. האם אתה אופטימי? בעקבות המכתב שלכם, מילה לסיום?

י.פ.: גם פה קטונתי, אבל אני שמח על זה שפתאום אנחנו ככה יכולים לתפוס את מרכז הבמה ולו לרגע. ניסינו משהו דומה כבר לפני כמה חודשים, סביב שבוע ספר וסביב אותן סוגיות, פחות או יותר. ועכשיו נדמה לי שיש לזה יותר הד בגלל המאבק הזה, בעצם הודות למודן. אז אני לפחות מברך על זה, ומקווה שהממשלה החדשה תוכל לעשות משהו בעניין.

ג.פ.: אנחנו נמשיך ונעקוב. יניב פרקש, לעונג רב, תודה שהיית איתי הבוקר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן