חמוטל ילין, יו”ר איגוד אנשי הספר, התראיינה אצל גואל פינטו בתכנית ‘גם כן תרבות’ בנוגע לתעריפון החדש לשנת 2023.
הראיון נערך ב 28.12.22, זהו הקישור להקלטה.
תמלול הראיון (עם עריכה קלה למען הקריאות) בהמשך.
גואל פינטו: איגוד אנשי מקצועות הספר זה איגוד שיש בתוכו האנשים, נגיד, שמאחורי הקלעים בתעשיית הספרים: עורכות, עורכים, מתרגמות, מתרגמים, מגיהים לקטורים נקדנים. הם מודיעים חד צדדית שהחל מהאחד בינואר, שנמצא כאן, בעוד רגע ממש, הם מעלים, אחרי חמש עשרה שנים של קיפאון, את התעריפים שלהם. השיחה הזו חשובה לנו מאזינות ומאזינים, כדי לסמן עבורכם את מצבם הכלכלי הקשה של עובדות ועובדים בתעשייה שכמעט ואיש אינו שם לב אליה, אנשים שהקדישו את חייהם לספרים שאתם מחזיקים ביד ומצליחים בקושי רב להביא הביתה כמה אלפי שקלים בכל חודש. נברך לשלום את חמוטל ילין – עורכת, לקטורית, ומתרגמת. בוקר טוב לך.
חמוטל ילין: בוקר אור!
ג.פ.: תסלחי לי מראש, חמוטל, שאכנס אל תלוש המשכורת שלך, ובכל זאת אני אכנס אליו. בתפקידך כמתרגמת, אני עכשיו מחזיק ביד ספר מתורגם שכולם קוראות וקוראים עכשיו, כמה את כמתרגמת הרווחת עליו בתקופה של שלושה חודשים, נגיד, ששקדת על התרגום.
ח.י.: קודם כל, זה תלוי באורך של הספר. יש ספרים שלוקחים חודשיים ויש שחמישה. אני חושבת שיותר רלוונטי למאזינים לשאול כמה הרווחתי בחודש, זה מה שאנחנו רגילים…
ג.פ.: גם על זה אנחנו נדבר, אבל על ספר, כי אני רוצה שאנשים יבינו בבית, הספר שהם מחזיקים – יש אנשים שמאחוריו.
ח.י.: כן, ספר ממוצע יהיה משהו כמו 13,000 שקלים…
ג.פ.: 13,000 שקלים פר ספר. כמה ספרים בשנה את יכולה לתרגם?
ח.י.: אני אישית משהו כמו שלושה, אולי ארבעה אם אני מתעסקת רק עם זה.
ג.פ.: זאת אומרת זה המקסימום. אדם שזה המקצוע של חייו, להיות מתרגמת או מתרגם של ספרות, במקסימום, במקסימום, גם אם הוא שוקד שמונה ועשר שעות ביום, הוא יוכל להגיע למשכורת של חמישים-שישים אלף שקלים בשנה.
ח.י.: זה לא מדויק, שוב, זה תלוי גם באיזה ספרים. אבל… אבל כן עשינו סקר השתכרות קצת יותר נרחב מאשר אני. והגענו לזה… וענו עליו אנשים שחלקם כבר עובדים עשרים שנה במקצוע, והגענו למשכורת ממוצעת של משהו כמו 7,800 שקלים שמתוך זה, אני חייבת להגיד – זה הברוטו שלנו – אנחנו צריכים להפריש פנסיה, ביטוח בריאות, ביטוח לאומי. ונשאר לנו ביד משהו כמו 6,300 שקל לחודש.
ג.פ.: מס ההכנסה, כמובן. כמה נשארים? עם כמה?
ח.י.: ששת אלפים שלוש מאות, בערך.
ג.פ.: זה הממוצע? מאזינות ומאזינים, כמו ששמעתם עד כה, ממוצע לפי סקר השתכרות שוועד האיגוד עשה. חמש עשרה שנים, נכון? זה המספר שהתעריפים שלכם אל מול הוצאות לאור לא השתנה?
ח.י.: משהו כזה, זה גם כן מסקרים שעשינו. מהניסיון האישי של חלקנו.
ג.פ.: ולאן אתם הולכים עכשיו ועד כמה זה חד צדדי? זאת אומרת, האם יש איזשהו דיאלוג אל מול המו”לים או שהם גם הם ישלחו אתכם לאלפי עזאזל?
ח.י.: קודם כל חשוב לי להדגיש שזה תעריפים מומלצים. אנחנו לא יכולים להגיד לאנשים מה לעשות, אבל אנחנו בהחלט מנסים ליצור איזשהו סטנדרט מסוים, שלפיו גם ההוצאות וגם העוסקים ידעו מה בשוק הספרים הישראלי אפשר, בהתחשב בכל הנתונים שאנחנו לוקחים בחשבון. מה… איזה סטנדרט אנחנו מציעים שיהיה. אנחנו שלחנו להוצאות הספרים עצמן, באימייל אישי לכל הוצאה, את התעריפון. הסברנו מה עומד מאחוריו. ו… הם קיבלו את זה, זה בידיהם עכשיו, אבל אנחנו מאוד מאוד מקווים שהם יבינו.
ג.פ.: הם לא בהכרח יקבלו את זה, במובן הזה שאנחנו יודעים כיצד התעשייה הזו עובדת. אם לא ייקחו את משה, אז ייקחו את יעקב.
ח.י.: זה נכון כל עוד אנחנו עובדים כל אחד בנפרד, וזה אחת הסיבות שמאוד מאוד חשוב שיהיה איגוד ושאנשים יצטרפו אליו, כי כל אחד מאיתנו בנפרד באמת אין לו כוח. אם אנחנו באים ואנחנו אומרים, “אני רוצָה יותר כסף על העבודה שלי” יגידו, “יהיה מישהו זול ממֵך”, אבל אם בתור קבוצה מאוד גדולה של אנשים, עם ניסיון, שההוצאות רגילות לעבוד איתם, נבוא ונגיד “אנחנו לא יכולים לעבוד ככה יותר, כי אתם בעצם דנים אותנו לחיים מהיד אל הפה, וזה יהרוס בסופו של דבר… אתם כורתים את הענף שאתם יושבים עליו, כי אי אפשר עוד ועוד לגלגל את הקשיים אלינו ולא לשלם לנו בהתאם למה שמגיע לנו”.
ג.פ.: אז בואי נגיד ברשותך מילה על “לגלגל את הקשיים אליכם”, נסביר למאזינות ולמאזינים, אתם גם פניתם… האיגוד פנה גם לממונה על התחרות במשק, עורכת הדין מיכל כהן. אתם ביקשתם מהם, גם זה דבר שאנחנו דנו בו כאן רבות בתוכנית שלנו, שתבדוק סוף סוף את מה שאתם קוראים ‘הדואופול של רשתות סטימצקי וצומת ספרים’, כי אתם אומרות ואומרים, אם ההוצאות לאור מרוויחות רק שלושים אחוזים ממחיר כל ספר, כי שבעים אחוזים נשאר בחנויות הספרים אצל הרשתות הגדולות, אז בוודאי שעם השלושים אחוזים האלה הם יוכלו לשלם לנו כמה שפחות.
ח.י.: כן. זאת אומרת, אנחנו… מצד אחד, זה המצב, והוא מצב שנמצא ככה… שקיים ככה כבר הרבה זמן, ומצד שני הוא פשוט לא יכול להימשך ככה. הוא לא יכול להימשך ככה בלי שהתעשייה הזאת בסוף תתמוטט.
ג.פ.: האם שמעתם מהממונה, או שהמכתב רק נשלח ולא הייתה תגובה?
ח.י.: לא, לא. לא, היא לא חזרה אלינו.
ג.פ.: צריך לומר לכם, מאזינות ומאזינים, גם אנחנו ב”גם כן תרבות”, וגם “מה שכרוך”, תוכנית הספרות המצטיינת שלנו, כולנו פנינו אל הממונה כדי להבין האם היא תשים את היד, במיוחד לאור המאבק של מודן – הוצאת מודן – אל מול סטימצקי. האם היא תיכנס לתוך העסק כדי להבין מה קורה? גם אנחנו לא קיבלנו תשובה בעניין הזה. איך תתחילו את השנה החדשה בעינייך, חמוטל?
ח.י.: בהרבה תקווה וזקיפות קומה. אני מקווה מאוד שחברי האיגוד, וגם אנשי הספר שכרגע אינם חברי האיגוד, ואני מקווה שיצטרפו אלינו, יֵדעו שיש להם גב, שיש מי שעומד מאחוריהם, שהם לא לבד במערכה, וביחד אנחנו יכולים בהחלט לשנות את התמונה, אבל אנחנו באמת צריכים לעבוד יחד. מעבר לזה, אני חייבת להגיד שיש הוצאות ספרים שמהם קיבלנו תגובות מעודדות, מבחינה זו שלכל הפחות הם מבינים למה אנחנו מעלים את התעריפים, זה שבאמת המצב שלנו קשה. זאת אומרת, זה לא… לא בהכרח כולם ישלחו אותנו לעזאזל. מהבחינה הזו אני אופטימית.
ג.פ.: להבין את הכאב זה גם התחלה של משהו. נודה לך מאוד על השיחה הזו, חמוטל ילין, תודה שהיית איתי הבוקר.