צריך להקים קרן לתמיכה בעשייה ספרותית עברית

מאמר דעה מאת אוהד עוזיאל, סופר ומתרגם, מחבר הספר “תל אביב-גן עדן-גיהינום”.
פורסם ב’ישראל היום’ ב-29.6.22
—–

צריך להקים קרן לתמיכה בעשייה ספרותית עברית

עולם הספרות העברית נמצא במשבר • לקטורים, עורכים ומגיהים אינם נהנים אפילו מהתמיכה המוסדית הדלה שממנה נהנים סופרים ומשוררים • למשרד התרבות הפתרונים

הספרות העברית” זו מילה גדולה, אבל במידה רבה כולנו תוצרים שלה. בין אם אלו יצירות ותיקות כמו אלו של ביאליק, אלתרמן, רחל או עגנון ובין אם עכשוויות כמו הספרים של נעה ידלין או השירים של ארז ביטון, הספרות העברית יוצרת ומעצבת אותנו במישרין ובעקיפין. אלו החומרים המהווים השראה לטלוויזיה, למוזיקה ולתיאטרון שאנחנו אוהבים, והמקבעים את השפה שבה אנחנו משתמשים. ספרים, בין אם אלו ספרי עיון או ספרות יפה, הם הכלים שבאמצעותם אנחנו כתרבות בוחנים רעיונות ואת עצמו.
אלא שהסופרים והמשוררים שאנחנו אוהבים להתגאות בהם מהווים את קצה הקרחון של העשייה הספרותית. על אף הדימוי הרומנטי (והזול) של יוצר היושב לבדו מול המקלדת, שכל מה שהוא זקוק לו הוא מעט השראה ואולי קצת אלכוהול, המציאות היא שכתב יד המגיע להוצאת ספרים עובר תחת ידיהם של כמה אנשי מקצוע, שתפקידם להפוך את חומר הגלם ליצירה הספרותית.
אלו כוללים לקטורים, שעוזרים בתהליך הסלקציה של היצירות. עורכים המשייפים, מהדקים ומשפרים את הטקסט, ועוזרים לו למצוא את הטון, גובה המשלב והמבנה הנכונים, ומגיהים שתפקידם לתפוס שגיאות. וכל זה ביצירות מקור בלבד. תרבות אינה קיימת בוואקום, וכדי שנוכל ליהנות מהשפע הקיים בתרבות העולמית, חבורה נוספת של אנשי ספר, הכוללת מתרגמים ועורכי תרגום, עמלה על הבאת המבחר הזה אלינו, אל העברית.
עולם הספרות העברית נמצא במשבר. אנשי הספר שאותם הזכרנו עובדים במחשכים ואינם מוכרים לציבור הרחב. הם אינם נהנים אפילו מהתמיכה המוסדית הדלה שממנה נהנים סופרים ומשוררים. רובם מוצאים עצמם עובדים כפרילנסרים ללא תנאים סוציאליים, והשכר שלהם נשחק בעקביות.
מבנה ההעסקה הרגיל בתחום מתגמל את המתרגמים והעורכים על פי מספר המילים בספר, ותשלום זה אינו משקף ותק, ניסיון או את המאמץ המיוחד הכרוך בעבודה על טקסטים מורכבים. אנשי מקצוע רבים וטובים מוצאים עצמם מתקשים להתפרנס, פורשים משוק הספרות ועוברים לעבוד בענפים אחרים. יש מי שהופכים את העיסוק בספרות לעבודה צדדית, לעיתים כמעט תחביב. מצב זה גורר עיכוב בעבודה על ספרים, ובהם ספרי המשך או יצירות שראו אור בשפות אחרות, וקוראי העברית מחכים להם. לצערנו, יש שהתשלום הנמוך פוגע גם באיכות העבודה.
על פי סקר שערך ארגון אנשי הספר, המאגד כ־120 מהעוסקים בתחום, הכנסה חודשית ממוצעת של עורכים ומתרגמים ותיקים העובדים עם הוצאות מוכרות, מבוססות ויוקרתיות, היא כ־7,800 שקלים ברוטו. אלו העורכים והמתרגמים החתומים על רבים מהספרים שקראתם בעשרות השנים האחרונות.
אז מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב? לשים לב לספר מתורגם או ערוך היטב, ולכתוב להוצאה ולהחמיא על כך (גם באמצעות הרשתות החברתיות). כך נעודד הוצאות המשקיעות באיכות. אך נראה שאין מנוס גם מהתערבות של המדינה, ובפרט של משרד התרבות, באמצעות יצירת קרן ייעודית לתמיכה בעשייה הספרותית בעברית, בדומה לתמיכה שמקבלת קרן הקולנוע הישראלי ולתמיכה הכספית בתחומי התיאטרון והמוזיקה.
קישור ישיר למאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן